Press review for I Shot My Love
People.eol

לראות ולהתאהב

מאת : הדס גלעד.

אם בדרך כלל יוצאים מסרט על אהבה ומדברים על 'אהבה מהסרטים', הרי שבסרט הזה מדובר על אהבה מהחיים. לראות ולהתאהב.

הדס גלעד ראתה את סרטו של תומר היימן, סרט דוקומנטארי עם שלשה גיבורים ראשיים: תומר, אנדראס, בן זוגו, ונועה, אמו של תומר. וישנה גיבורה נוספת, כמובן, המצלמה. לראות ולהתאהב.

חיים דרך העדשה

תומר היימן הוא במאי של סרטים דוקומנטאריים. ראיתי רבים מסרטיו, ובכל פעם אני נפעמת מחדש. תומר נע בעולם מתוך סקרנות ואהבה, והאיכות הזו היא שעושה את סרטיו לנוגעים באמת. בכל סרטיו הוא נוכח עם המצלמה, שותף לתהליך המצולם ומכוון את הבימוי על ידי שאלות אישיות שנובעות מתוך הסיטואציה. תומר יוצר אינטימיות עם האנשים שהוא מצלם, ותמיד מעורב רגשית בתהליך. מסתבר שאובססיביות הצילום החלה לפני שנים ארוכות, כשצילם את חייו ואת חיי משפחתו. החומר הצטבר ומתוכו נערכה סדרה מרגשת בת 8 פרקים 'בדרך הביתה' שהוקרנה בערוץ 8 ובסינמטק בשנה האחרונה. הסרטI shot my love מקביל בחלקו לחומרים בסדרה, אך מתמקד בעיקר ביחסי האהבה של תומר ואנדראס, וכן ביחסיו עם אמו. הצפייה בחיים של אחרים על כל היבטיהם האינטימיים מעלה את שאלת נוכחות המצלמה והשפעתה על הסצנה המצולמת. בצילומי סטילס קל להבחין בנוכחות המצלמה, ואנו מורגלים לחייך או להיות מוקפדים מולה- נכונים להקפאת דמותנו. ומה כשיש מצלמת וידאו? במקרה של תומר המצלמה נוכחת לאורך שנים, ובני המשפחה מתרגלים אליה, בעיקר אימו של תומר, שמביעה לעתים מחאה, אבל לרוב משתפת פעולה עם בנה. המצלמה מקבלת מקום בתוך החיים, היא אינה מסתתרת, וזה מה שמאפשר לסרט להיות אותנטי ולא מציצני.

איך הכל במעגלים

הבסיס לסרט הזה התחיל במקום אחר. תומר היימן הגיע לגרמניה עם אמו, לרגל הקרנת סרטו 'בובות של נייר' בפסטיבל בגרמניה. הוא נשא נאום נרגש על הבמה, ובו סיפר כי סבו ברח מגרמניה שבעים שנה קודם לכן, עם עליית השלטון הנאצי. הוא הזמין את אימו לבמה, ואף היא נרגשת מהמעמד, דברה אל הקהל הגרמני בגרמנית שספגה בילדותה. היה בכך סגירה של מעגל, אלא שאותה נסיעה פתחה מעגל נוסף. לאחר הטקס יצא תומר למועדון, חמוש במצלמתו, ופגש בחור גרמני, רקדן יפה תואר, ויפה לא פחות מבפנים, אנדראס מארק. הם בילו יחד יומיים, בהם צילם אותו תומר ושאל שאלות ביחס לזהותו כגרמני, ויחסו לקשר עם מישהו יהודי. בעוד שתומר מנסה לטעון את האהבה בחומרים פוליטיים, אנדראס מתייחס לכל באופן אישי ואינטימי- והגרעין הזה שנוכח כבר בראשית המפגש בניהם, ימשיך ויתקיים בקשר. תומר מתוקף היותו במאי ומספר סיפורים, באופן אינטואיטיבי מחפש את המורכבויות שיוצרות סיפור, ואנדראס מוציא אותו מתבניתו כבמאי, או לפחות גורם לו להיות מודע למניפולציות שהוא מפעיל כבמאי.

מקשיב ללב

אנדראס הגיע ארצה עם כרטיס פתוח, והצטרף אל חייו של תומר ואל חיי המשפחה. תומר גדל בכפר ידידיה למשפחה עם חמישה בנים. הוריו נפרדו אחרי מעל לשלושים שנות נשואים, ושלשה מאחיו עזבו את הארץ וחיים בארה"ב. יחסיו של תומר עם אמו קרובים, והיא אחת הגיבורות הראשיות של מצלמתו. הוא מצלם אותה מול המראה, שואל על תפיסת הגוף שלה, ואפילו כשמתאשפזת לניתוח הוא אינו מרפה ומצלם בזמן ההתאוששות בבית החולים, עד שלפעמים היא מתחננת שיניח לה עם המצלמה. נראה שהמצלמה כל כך טבעית בניהם, שכן היא לא מרוסנת או מתיפייפת מולה. תומר מעלה בפניה את שאלת יחסי גרמניה ישראל. 'האם מפריע לך שלבן שלך יש חבר גרמני?', הוא שואל. עבור הורים רבים עצם זה שבנם הומוסקסואל יהווה אי נחת או הפרעה, אבל היא צוחקת, לא, לא אכפת לה. בסצנה מאוחרת יותר היא שואלת אותו אם זה רציני. נראה לה שפערי התרבות עמוקים מידי. 'זה יותר חברות או יותר סקס?' היא שואלת את תומר, והוא עונה שגם וגם. לאנדראס מאד חשובה החברות, הוא אומר לה, והוא מלמד אותו משהו על זה. היא חוששת שאולי בפערים כאלה אי אפשר להבין אחד את השני לעומק. אנדראס הוא זה שהצטרף למגרש שלך, היא אומרת, חי אתך עם המשפחה שלך, החברים, השפה. 'אני מקשיב ללב שלי', אומר תומר, 'את חושבת שהלב שלי משקר'?

האהבה מנצחת?

אנדראס מעמת את תומר עם החיים ממש, חיים שאינם רק סיפור. הוא מעיר לתומר על כך שאת השיחות החשובות הוא שומר לזמן המצלמה. הוא מעורר את תומר לחשוב על תפקיד המצלמה בחייו, על השימוש שלה לא פעם כמסכה. באחת הסצנות האינטימיות בסרט, אומר אנדראס לתומר: 'אני לא רק סיפור, הסיפור שלי חי בתוכי, חי בגבר שאתה איתו.' אם עבור תומר, הסיפור הוא שמוביל את תיעוד החיים, הרי שאהובו מלמד אותו לשים את החיים בעדיפות ראשונה. בפגישתם הראשונה שאל תומר את אנדראס מה עשו סבא וסבתא שלו במלחמה. אנדראס מעולם לא שאל, כי חשש מתשובה. יכול להיות ששורשים של רודף-נרדף, התגלגלו לבסוף לידי אהבה. האהבה מנצחת? זו אולי שאלה שתומר יכול היה לשאול. אנדראס כנראה לא היה מכניס את שתי המילים למשפט אחד. ולמה באמת על האהבה לנצח, ואת מי?

לראות ולהיזכר: 'ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע. ומותר לאהוב. ומותר ומותר לאהוב'...


>> Read the original article at People.eol